<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"א חי"ג</h1>
<h2>דף כג.</h2>
כשבורר התובע דיין אחד והנתבע אחד השנים בוררין שלישי ואין שום אחד יכול להפך בזכות מי שבררו יותר מן האחר ואם אותם הדייני' אינם מסכימין לברור שלישי זקני העיר ומנהיגיה בוררין השלישי ואם אין בעיר זקנים ומנהיגים התובע יכול לכופו בפני ג' מן השוק וכן אם הנתבע בורר דיין שאינו הגון יכול התובע לכופו לדון בפני שלשה וכן נרא' דעת רב אלפס בפ"ב ובספרי הרא"ש סנהדרין. ועוד מוכח שם דאם המחום רבים עליהם אין האחד יכול לעכב חבירו שלא יברור אותו אבל לא המחום יכול לעכב עליו שלא יברור דיין דלא גמיר וכן אם יש בעיר שני בתי דינין יכול לעכב עליו. אם בררו בעלי דינין כשר כבי תרי כלומר במקום שנים דחדא לריעותא הוא וכן אם קבלו קרוב כגון נאמן עלי אבא או אביך לדיין אחד עם שנים אחרי' ולא קנו מידו לאחר גמר דין אין יכול לחזור בו אפי' באתן לך כגון שאמר נתבע אתן לך מה שאתה תובע אם מחייבני אבא או אביך שמחוסר גוביאנא פירוש אבל לפני גמר דין יכול לחזור בו אפילו במחול לך כגון שאמר תובע הריני מוחל לך אם יזכה אותך אבא או אביך שאינו מחוסר גובייאנא. ואם קבלום במקום ב' דיינים דאיכ' תרתי לריעותא שהוא קרוב במקום שנים שבעלמא אינו מועיל כי אם כחד אפילו אחר גמר דין ואפילו במחול לך יכול לחזו' בו ואם קנו מידו אפי' לפני גמר דין ואפילו באתן לך ואפי' קבלו אותו במקום שנים דיינים אינו יכול לחזור. ובעדים היכא דקבלי קרוב או פסול כבי תרי אפילו קנו מיניה כתב גאו' דמצי למהדר ורבוותא כתבו דלא מצי למהדר וכן דעת רב אלפס אפילו קבל בעל הדין כשנים וקנו אינו יכול לחזור בו וכן כתב הר"ם במז"ל וטעם הגאון דהוא קנין בטעות דכתיב על פי ב' עדים והרא"ש חלק עליו בפ"ב סנהדרין ולא קני בדברים זולתי כשיש להם תביעה זה על זה. בדיני עדות תמצאנה בח"ג. וגמר דין דנאמן עלי אבא הוי כגון שאמרו לו ב"ד יהיה כמו שאמרת גומרו כך. ויש מי שכתב דלא הוי גמר דין עד שידון אבא או יעיד וכן כתב א' מיגאש כי אם לא היה בב"ד יכול לחזור בו כל זמן שלא קנו מידו ומ"מ אם העיד בבית דין הוי גמר דין ואין יכול לחזור בו אפילו לא קנו מידו וכן כתב רבינו מאיר בתשובה. צריך לילך אחר ב"ד יפה כגון אחר רבי עקיבא לבני ברק סנהדרין. דיין חשוב והסופ' ירא ממנו וקורא לפניו חותם בלא קריאה אבל אם חסר אחת מהן שהדיין חשוב כגון רב נחמן והסופר אינו ירא ממנו אינו רשאי לחתום בלא קריאה גטין. ועוד פשוט שם שאם היה שטר בא לפניו כדי להגבותו והיה כתוב בכתיבת גוים או בשום כת' שאינו מכתיבתנו נותן אותו לקרותו לשני גוים זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ואח"כ דנו. ומאלו הדינין תמצא בכתיבת שטרות בח' הג'. א' מבעלי דינין שרוצה לדון בערכאות של גוים אין שומעין לו וכתב רב אלפס בתשובה שצריך לנדותו. אם נתנו ב"ד זמן אחד לפרוע בין למלוה על פה בין למלוה בשט' אין נותני' לו זמן אחר אלא יגבו מיד כן כתב בעל העיטו' בשם ר"ח ז"ל וכן היה דן הרשב"א פרק כל שעה.
<h2>דף לא:</h2>
מלוה או כל תובע יכול לכוף ללוה לילך לבי' הועד אבל לא לוה למלוה וה"ה לכל תובע ונתב'. ובית הועד מקו' קבוץ תלמידי חכמים שהוא ב"ד קבוע וחכמים יותר מאלו ומזה יש יתרון לתובע על הנתבע והוא שיהיה ידוע שלוה הימנו וכגון שהודה מקצת או אומר פרעתי אבל כופר או ששניהם טוענין שניהם שוים ודן בעירו או אם יתרצו שניהם לילך לבית הועד אבל אם אמר נתבע לב"ד הגדול שבחכמים נלך כופין לתובע ובית דין ר"ל נשיא שבארץ ישראל ובזמן הזה חשוב שבדור נקרא בית דין הגדול וכן כתב בה"ג כי לבית דין הגדול יכול לישמט נתבע ויש מי שר"ל דוקא נתבע אבל ר"ת כתב כ"ש תובע וכן עקר ולפי זה בית דין הגדול ובית הועד שני ענינים הם ולב"ד הגדול תובע ונתבע שוים ולבית הועד תובע יכול לכוף לנתבע אבל לא נתבע לתובע כי עבד לוה לאיש מלוה ודוקא שבני עירו הם בני תורה אבל אינם בני תורה לוה נמי יכול לכוף למלוה לילך לבית הועד. ועני שתובע לעשיר ואמר נלך לב"ד הגדול מסדרין כאן טענותיו אם יש ממש בדבריו ילך ואם לאו לא ילך וכן כתבו גדולי האחרונים. וכתב הר"ם במז"ל בהלכות סנהדרין פ"ו שכל תביעה שהיא ידועה בעדים יכול התובע לכוף נתבע לילך לב"ד הגדול בין בגזל בין בהזק בין בהלואה בין בשאר תביעות אבל לא נתבע לתובע אבל אם זה טוען וזה טוען או טענה ריקנית שאין שם ראיה דן בעירו וזה הוא כמו שכתבתי בבית הועד אבל הוא לא חילק בין בית הוע' לב"ד הגדול ועוד כתב ובזמן הזה שיש חכמי' מומחים ילכו לפניהם כמו לבית דין הגדול ויכוף מלוה ללוה כמו שכתבתי בשיש שם ראיה וכן כתב הרשב"א בפ"י קמא ובפ"ב סנהדרין ואם יש שני ת"ח ורוצה ללכת בפני הקטן ואמ' איני רוצ' בזה הגדול יכול לעשותו מאחר שהן בעיר אחת. ואם אמ' לוה אני אפרע הוצאה למלוה ונלך לבית הועד שומעי' לו ואם התובע רוצ' לדון בעירו ואמר נתבע שישלחו טענותיהן כתובות לבית הועד אין שומעין לו לפי שאין מתברר בטו' כשאין ב"ד שומעין מבעלי דינין הטענות אלא ב"ד שבעירו דנין על פי הטענות ואם יצטרך לשלוח לשאול שולחין וכן הסכימו הגדולים פ' זה בורר.
